להתבונן, להביט, לראות. יש מספר דרכים לשוטט בעיר, תלוי במצב הצבירה האישי. אפשר להסיט מבט לרגע, להסתכל, לעצור ולהשתהות, ואפשר גם לעשות את זה יד ביד עם מדריך צמוד. אין כייף יותר מגילויים בעיר בה אתה חי ועובד. גם לאחר שלוש שנים וחצי בירושלים, ישנם אלפי נרטיבים ודרכים לספר את סיפורה. הנה אחד מהם.
בפורים האחרון הזמין אותי לסיור מורה הדרך אלכס זפרודסקי מחברת אברהם טורס. נפגשנו בכניסה לאברהם הוסטל בירושלים, מקום שבעונת התיירות קשה למצוא בו חדר, וקומת הבר שלו שוקקת תמיד בטיילים ומשפחות מהארץ ומהעולם. עכשיו, עם הקורונה, מגלה אותם מחדש הקהל המקומי, עם מגוון רחב של סיורים. בין הסיורים המוצעים תוכלו לצאת לסיור סביב שלוש הדתות בעיר העתיקה (החל מ-89 שקל לאדם), סיור תחפושות בעיר העתיקה (95 שקל למבוגר,65 שקל לילד), סיורי רמדאן (שיצויין מאמצע אפריל, 95 שקל), סיור בשכונות החרדיות (89-80 שקל). אני הצטרפתי לסיור משולב בין אמנות רחוב בשכונת נחלאות (90-70 שקל) וסיבוב טעימות אצל ״עולים חדשים״ בעיר (160 שקל למבוגר, 80 שקל לילד). איך אפשר שלא לאכול? אמנות עושה אותי רעב.
בתוך המולת היומיום והתיעוב האישי משכונת נחלאות (אף אחד לא רוצה להתעורר בתשע בבוקר עם קבוצת מטיילים מתחת לחלון) הצליח זפרדובסקי, עולה חדש בעצמו מארצות הברית, לחשוף לא מעט מהקסם שנעלם מעיני בתוך מירוץ החיים. למשל, בית קליה וקפה Power CoffeeWorks שנמצא על רחוב אגריפס, שנפתח לפני ארבע שנים על ידי ברנדון טריגר, שעלה לישראל לפני ארבע שנים מקייפטאון, דרום אפריקה. ברחבה שלצידו, מרוח על קיר גדול, דיוקן של חיילת מאת האמן סלומון סוזה, עולה ישן ומאמני הרחוב הבולטים בירושלים, שעבודותיו מעטרות קירות רבים ברחבי נחלאות וירושלים בכלל, כמו גם תריסי המתכת של חנויות ובסטות בשוק מחנה יהודה. אם מגיעים לשוק בזמן סגירת העסקים, אפשר ממש לעשות מסע רגלי בין יצירותיו.
עם קצת אלכוהול בקפה לחיזוק המורל, טריגר הוא הפרטנר המושלם לשיחה על מיהו ישראלי, מיהו ירושלמי, או כפי שהוא מספר, עד שלא קיבלת עיקול מביטוח לאומי, אתה לא באמת ישראלי. הקפה טעים, ומלבד סוגי קפה רבים יש גם קצת אוכל ליד, כמו נאצ׳וס, מאפים, אליו מגיעים, לדבריו, האנשים שעושים את ירושלים. ״התמהיל כאן מגוון״, הוא מודה. ״מסאטמרים ועד כיפות סרוגות״.
בדרך לתחנת האוכל השניה, קשה היה לחייך אל מול שברי התחפושות בשעת אחר הצהריים האחרון של פורים. עוד מסיבה אחת ודי. רחובות השוק הדיפו ריח של וודקה זולה מעורבבת ב- XL, ושמחת החיים של הצעירים בסמטאות העיר התחלפה במחסומי משטרה שניסתה ללא הצלחה למנוע מהם לחגוג עדלאידע. ״זה גרפיטי של אש״, עוצר זפרדובסקי לצד גרפיטי בשחור על רקע לבן של דמות חסידי עם להבה דולקת מעל כובע השטריימל שלו. ״אש הוא בחור ישיבה, שבלילות מצייר דמות של חסידי עם אש מעליו״. אם מחפשים טוב, אפשר למצוא את העבודות שלו פזורות ברחבי העיר, מגלמות את הדיסוננס לכאורה, בין הדימוי שיש לנו על בחורי ישיבה חסידים שתורתם אומנותם. מי היה מאמין שבתוכם מתחבאים גם אמני גרפיטי?
עצירה נוספת למזון: ״ארחנטו אמפנדס״ בשוק העיראקי, שנמצא במקביל לשוק מחנה יהודה. את המקום של לוקאס סיטרי שעלה לישראל מארגנטינה, אני רואה כל הזמן בזמן שאני עורך קניות בשוק. הפעם עצרנו לאכול. לפני חמש שנים פתח סיטרי את דוכן האוכל שמתמחה באמפנדה, מאכל בצק ממולא שמקורו בספרד. טעמתי שניים: אחד במילוי בשר עגל עם זיתים, פלפים וביצה קשה (16 שקל) ואת האמפנדה הלטינית במילוי עוף מעושן (15 שקל לאחד). המילוי היה עסיסי, האמפנדה פריכה, וסיטרי עצמו הוא מארח מצוין. אם אתם מגיעים לשוק, תשאלו איפה זה השוק העיראקי ותעצרו אצלו.
בינתיים, עד שהאוכל היה מוכן, המשכנו להתרשם מאמנות הרחוב המתחבאת בשוק העירקי והסביבה. אם מגיעים בשעות אחר הצהריים המאוחרות לאחר ירידת העומס (למרות שעכשיו, עם הקורונה וזה, השוק כבר לא עמוס כבעבר), אפשר לראות עבודות משולבות של אמנות רחוב וגרפיטי עם ציטוטים משירים, ועבודות שנעות בין התייחסות למקום לצד עבודות מז׳אנר פסיכדלי, עניין של טעם והתחברות. ועדיין, המקבץ הרחב של העבודות מפתה ומצטלם טוב לאינסטגרם. שני מקבצי איזורים נוספים של גרפיטי בעיר יש בשכונת תלפיות (המוצלח ביתר לטעמי) וברחובות שושן וכורש במרכז העיר (מבחר יחסית דל, אבל אם אתם בסביבה, תעשו סיבוב).
לפני סיום צעדנו לסמטה קצרה מצידו השני של רחוב יפו והשוק, שמתקיים בה קסם מכשף. ברחוב משה דוד גאון, מתגוררת גברת חמורת סבר, שהחלפנו איתה מילות נימוסין קלות, אשר יוצרת בובות מחומרי פלסטיק רדי מייד ובוראת עולם שלם מתוך חפצים צבעוניים שנזרקים לפח המחזור. המפגש בין הפלסטיק הצבעוני לנאיביות הילדותית, מציף במבקר תחושה מנחמת; בזמן שסביבנו, חבורה של צעירים יצאו ונכנסו מתוך מסיבה מאולתרת שצליליה קרעו את סמטאות העיר, מתערבבים בתפילת מנחה של החג, והופכים את ירושלים למה שהיא: שילוב בין תרבויות, דתות, אנשים, תיירים מחוץ ומבית.
אם אתם באים, כבר מתחיל להיות נעים בחוץ אבל בערב קר ממש
איתי
נ.ב
לנעם רותם יש אלבום חדש ויפה. ״הזמן שלנו עוד לא הגיע , אבל הוא מתקרב״, הוא שר שם ב״השמיכה הלבנה״, השיר הפותח מהאלבום ״מעגל האור״
תביאו משהו חם 