הפעם האחרונה שביקרתי בגן הבוטני בירושלים, או בשמו המלא, הגן הבוטני האוניברסיטאי, היתה ב-2001, במופע ״דאוס אקס מכינה״ של להקת התיאטרון – מחול ״קליפה״, בערב הפתיחה של פסטיבל ישראל. על שפת האגם שכנה ספינת שוטים וממנה התעופפו באוויר אקרובטים, פירוטכניקה חתכה את הבריזה של חודש מאי בירושלים, והתפאורה הקרקסית עמדה בניגוד לשקט הירוק בשבילי הגן. נזכרתי בערב ההוא כשביקרתי השבוע שוב בגן הבוטני, כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, לרגל התערוכה ״בחזרה אל הטבע״ (אוצרת: הדס מאור, נעילה: 30 בנובמבר 2020) שנפתחה לאחרונה בשטח הפתוח של הגן. זוהי הפעם הראשונה בה מוצגת בגן תערוכת אמנות, ואל מול המוזיאונים והגלריות שנותרים סגורים , שטחו הפתוח של הגן הבוטני מאפשר לשלב בין טיול יום בטבע לצריכת אמנות. לא פלא שבשבת האחרונה הגן היה עמוס במבקרים, אך גודלו והמרחבים הפתוחים יצרו ריחוק חברתי שוודאי היה נשמר גם בימים של שגרה.
המופע ״דאוס אקס מכינה״ של תיאטרון ״קליפה״ בערב הפתיחה של פסטיבל ישראל ב-2001
16 עבודות פיסול וסאונד הוצבו ברחבי הגן, חלקן נוצרו במיוחד לתערוכה. בין הפסלים המוצגים עבודות איקוניות של אמנים כמו מנשה קדישמן או דני קרוון, אמנים ותיקים כמו ציבי גבע, יהודית סספורטס או סיגלית לנדאו, ועבודות של אמנים צעירים דוגמת אלה ליטביץ, יערה צח, משה רואס וסאהר מיעארי. בנוסף מוצגות בתערוכה שתי עבודות שהופקו בתמיכת קרן אאוטסט לאמנות עכשווית עבור מרחב הגן והקשר התערוכה: עבודת סאונד של מאיה דוניץ, המגיבה לרחשי הגן ולקולותיו; והצגה ראשונה בארץ של פרק מפרויקט Liquid Desert של יהודית סספורטס, שפרק אחר מתוכה הוצג בגרמניה בינואר 2019. שתי העבודות לטעמי, הן בין הטובות והמסקרנות בתערוכה, מאחר והן יוצרות יחסי גומלין בין אמנות, המקום והצופה. נראה כמה זמן יקח לכם למצוא את המוקשים שהטמינה סספורטס.
פרק מס' 8 מתוך פרויקט Liquid Desert מדבר הנגב. צילום: איתי יעקב
אי אפשר להציג אמנות בירושלים מבלי להתייחס למורכבות העיר. כלומר, אפשר, ויש לא מעט אמנות שמתכחשת למציאות בעיר המעורבת, אבל ״בחזרה אל הטבע״ מתייחסת בצורה פואטית לירושלים, העיר שבליבה חומה, פיזית ומטאפורית. אחת העבודות היפות בתערוכה שייכת לאלה ליטביץ, שיצרה אובייקטים הפרושים על האדמה כמעין עלי שלכת, המורכבים מכדורי רגל ישנים.
הסיפור מאחורי העבודה חוזר אל השנים 1967-1948, אז נחצתה ירושלים בין ירדן לישראל. ״שדה מוקשים, שהוטמן על ידי הירדנים, הפריד את העיר, ניתק שכונות ובתים, והיה הגורם לאירועים רבים לאורך השנים״, נכתב בהסבר לצד העבודה. ״בית הספר הערבי, Collège des Frères, שכן על הגבול בצד הירדני. הילדים נהגו לשחק כדורגל במגרש המשחקים, ולעתים קרובות נבעטו הכדורים לשטח ההפקר. בדצמבר 1965 פנה האו"ם לישראל בבקשה לאסוף את הכדורים ולהחזירם לילדים כמתנת חג המולד. בעוד פקידי האו"ם מתבוננים, צעד קצין ישראלי דרך שטח ההפקר הממוקש, כאשר שני חיילים ירדנים מכוונים אותו מעבר לגבול בצעקות: "לך שמאלה" או "לך ימינה", כדי למנוע ממנו לדרוך על מוקש. 28 כדורים נאספו במהלך המבצע המשותף והוחזרו לילדים במסגרת חגיגת חג המולד, שנערכה בבניין האו"ם״.
עבודה מעניינת נוספת היא ״הדהוד הבטון״ של סאהר מיעארי, המציגה קיר ממ״ד מבוטן, הניצב במרחב הפתוח, מופרד מקירות נוספים, ומתוכו בוקעים קולות של פועלי בניין המשוחחים ביניהם בערבית. מיעארי, שעבד בעבר בבנייה, לוקח חלק בשיחה, וזו מתגלגלת מזיכרונות מתקופת העבודה עם פועלי הבניין לדיבור על מצב הפועלים הפלסטינים ולהתייחסות למצב הכלכלי והפוליטי הכללי במדינה.
גם אם אמנות פחות מעניינת אתכם, הביקור בגן הבוטני הוא שיטוט ירוק שממלא, תרתי משמע, מספר שעות ביממה, בטח בתקופה האחרונה, שכל יציאה אל מרחב פתוח היא אויר לנשימה. הגן נעים, אפשר לשבת על ספסל או על מרבצי הדשא עם ספר או חברים ובני משפחה, לחדש את מלאי התמונות לאינסטגרם (משפיעניות, זה בשבילכן) או להביך את עצמכם בסרטון טיקטוק בחממה (משפיעניות מתחת לגיל הבושה, הכוונה אליכן). שבילי הגן מסודרים ואפילו ספרנו שלושה דובי קוואלה חמודים מפרווה שמישהו תלה על העצים בגן.
ועוד דבר לסיום: בכניסה לגן ניצב מיזם פרחי הבר ע״ש נחמה ריבלין ז״ל, הגברת הראשונה של ישראל, שהלכה לעולמה בשנת 2019. ריבלין היתה מידידות הגן והמיזם היפה על שמה, הושק כדי לשמור על המגוון הביולוגי במדינה. מטרת המיזם היא לאפשר לכל אחת ואחד לשלב את פרחי הבר בגינות הביתיות. כל זריעה לוקחת חלק בשימור הסביבה האקולוגית.
הגן הבוטני האוניברסיטאי ירושלים
שעות פתיחה: א׳-ה׳, 17:00-09:00, ו׳, 15:00-09:00, שבת, 17:00-09:00
מחיר כניסה: 35-25 שקל
ועכשיו גם אפשר לומר ישירות: תביאו משהו חם כי קר
איתי
וקצת רחל לסיום
תביאו משהו חם 
איתי איזה המלצה מעולה ופוסט מרתק ♥️
ניסע לשם ותודה.
אהבתיאהבתי
תודה יערונת, ותקפצי לומר שלום 💚🌲
אהבתיאהבתי
תענוג בעונגים מועגנים אהוב
"בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ,
בְּגַנִּי הַמֻּצְנָע – בְּלִבִּי.
הִשְׂתָּרְגוּ פֹּארוֹתֶיךָ
וְעָמְקוּ שָׁרָשֶׁיךָ בִּי."
אהבתיאהבתי
❤️
אהבתיאהבתי