שלוש מחשבות, שלוש גינות
1.
בידוד. עוצר. סגר. לא בהכרח בסדר הזה. משעה לשעה כבר לא ברור מה ההבדל בין ההנחיות של אתמול לאלה מלפני שעתיים, ואיך סופרים מאה מטר בצעדים; בידוד. עוצר סגר. ולעזאזל, מה ההבדל ביניהם. המשטרה ברחובות, ירושלים מחולקת לרבעים, וכשהרשתות החברתיות הפכו למשטרת מחשבות – ההיא ירדה במעלית בלי מסיכה, ההוא מוכר ביצים ללא כפפות ומדוע אחרים מסתובבים ברחובות כשאני #StayHome – מומלץ לקחת נשימה עמוקה.
2.
השבוע פורסם גיליון אפריל של ווג איטליה, מהמשפיעים במגזיני האופנה הבינלאומיים. עבור עורך המגזין עמנואל פרנטי זו היתה שעת מבחן: כיצד ממשיכים לפרסם דימויים אסקפיסטיים בתקופה בה קשה להכיל את מספרי המתים במדינה. הוא הניף דף לבן. הבטחה לאביב חדש. אופטימיות לעתיד. הרכין ראש. לפעמים פשוט צריך להרפות ולזרום עם הסיטואציה. ״לבן הוא בראש ובראשונה כבוד״, הסביר פרנטי את הבחירה בשער לבן כבד קנבס. ״לבן הוא לידה מחדש, אור אחרי החושך, סכום כל הצבעים. לבן הוא המדים של אלה שהצילו חיים תוך סיכון חייהם. זה הזמן והמרחב לחשיבה. וגם בשביל לשתוק. לבן מיועד לאנשים שממלאים את הזמן והמרחב הזה ברעיונות, מחשבות, סיפורים, ציטוטים, מוזיקה וטוב לב כלפי אחרים. זאת תזכורת שלאחר המשבר בשנת 1929 (הכוונה ל"שפל הגדול", המשבר הכלכלי העולמי) בגדים הפכו לבנים – צבע שנבחר לבטא טוהר בהווה ותקווה לעתיד. ומעל הכל, לבן אינו כניעה; זהו דף ריק למלא, החלק הקדמי של סיפור חדש שעומד להתחיל״.
3.
רבות דובר על ״השיעור״ שמביאה איתה הקורונה. בינתיים יותר ממיליון מובטלים מחפשים תשובה. וזה שאינו יודע לשאול שב ומשנן את המנטרה ״בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל״, בתקווה שחמורו של משיח יקבל היתר כניסה בדרך העולה מעלה לירושלים בכביש אחד. אחרים הציבו את הקורונה על קו רצף בנרטיב הלאומני שנבנה במדינת ישראל בין פסח ליום העצמאות: מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה, משואה לגבורה. בני חורין.
אֵלָא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם
בהקשר זה אי אפשר שלא להיזכר בדברים של פרופ׳ יהושוע ליבוביץ׳ על אלוהים: "הוא אף פעם לא הצילנו. הוא לא הצילנו מידי הרומאים, מגזירת אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות. הוא לא הציל את הקהילות שאנחנו נוהגים לקרוא להן הקהילות הקדושות שמתו על קידוש השם. הוא לא הציל את היהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה. הוא לא הציל מיליון וחצי ילדים יהודים שנחנקו ונשרפו בידי היטלר. ובכל הדורות האלה היו יהודים שהאמינו באלוהים אף על פי שהם ידעו את הדבר הזה, שאלוהים לא הציל מידי הרומאים ולא הציל מידי הצלבנים ולא הציל מידי האינקוויזיציה ולא הציל מידי היטלר״.
הפוסט השני בסדרת ״המשוטט״ מוקדש לשלוש גינות נסתרות שבתוך האנדרלמוסיה של המציאות המטורללות הזו, מזכירות לא לשכוח לנשום.
ואז לנשוף החוצה
בוסתן ברודי, קרית שמואל גבול קטמון
מוזיאון הטבע, המושבה הגרמנית
גינת יאסון, רחביה
ואם כבר גולדברג, קצת אופטימיות לסיום: ״האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם״ בביצוע המרגש של שלומי סרנגה
איתי
תביאו משהו חם 
כל מה שאתה כותב, ולא משנה על מה, הוא נפלא. משרה הלך רוח של אסטטיות ונעימות גדולה.
אהבתיאהבתי