בסוף מאי השתתפתי באחד מסיורי ״מרתון הסיורים של יד בן צבי״ שרציתי לעשות תקופה ארוכה: מנזר סן סלבדור של המסדר הפרנציסקני, שנמצא בצדו השמאלי של השער החדש בכניסה לרובע הנוצרי. זהו אחד המתחמים הפחות מוכרים אך המשמעותיים בעיר העתיקה. הסיור נוהל על ידי האב אלברטו פארי, מזכיר משמורת ארץ הקודש – הגוף הקתולי האחראי על תחזוקה ושמירה של אתרים קדושים לנצרות במזרח התיכון. במתחם גרים כ-20 נזירים: שילוב של סנדלי שורש ותלבושת דתית.
המסדר הפרנציסקני פעיל בארץ הקודש מאז 1217, כשהנזירים הראשונים הגיעו בעקבות פרנציסקוס הקדוש עצמו שביקר במקום. הנוכחות הפרנציסקנית התבססה כאן בתום מסעי הצלב, כשהמסדר קיבל מהשלטונות המוסלמיים הרשאות מיוחדות לשמור על מקומות קדושים נוצריים. המבנה הנוכחי של המנזר נבנה במאה ה-17, אך הוא ניצב על יסודות עתיקים יותר, והוא משמש מאז כמרכז המינהלי של משמורת ארץ הקודש (הקוסטודיה טרה סנטה).
המקום מהווה הרבה יותר ממנזר פשוט. כאן חיים ופועלים עשרות נזירים פרנציסקנים – חלקם כמרים, אחרים עוסקים בניהול, ארכיון, העברת שיעורי מוזיקה בקונסרבטוריון ושירותים קהילתיים – והוא מהווה מרכז חיוני לפעילות דתית, לוגיסטית וחברתית עבור הקהילות הנוצריות המקומיות ולאלפי המבקרים מחו"ל המגיעים מדי שנה. בדרך לשם ראיתי שתי קבוצות צליינים שהגיעו לבקר בעיר העתיקה.
הסיור נערך בשעת בוקר מוקדמת של שבת, כשבמקום התפללה קהילה של הודים-נוצרים החיים ועובדים בירושלים. הסיור כלל ביקור בחלקים שאינם פתוחים בדרך כלל לציבור, וכבר מהכניסה הראשונה נפתח עולם שקט ומסודר שנראה כמו אי של שלווה בלב שאון העיר. עברנו דרך מסדרונות אבן קרירים, מוארים באור טבעי הנכנס דרך חלונות קשתיים, מובלים בידי האב פארי בין אולמות וחדרי המנזר.
חדר האוכל הקהילתי, עם שולחנותיו הפשוטים ודממה שאפפה אותו, העביר משהו מהפשטות הפרנציסקנית – חיים ללא עודפים, מוקדשים לשירות, כשעל הקירות תלויות עבודות אמנות ופניו של ישו מסתכלות מכל זווית. משם המשכנו לביקור בחדרי הלבוש הכמורה חשפו עולם מורכב של טקסים ומסורות, שכל פריט בהם נושא משמעות דתית וסמלית עמוקה; ואל היקב הלא פעיל שבמרתף המנזר, שרידים לתקופה בה ייצר המסדר יין לשימוש פנימי.
כל זה היה הכנה לביקור ביהלום הכתר: כנסיית סן סלבדור ("המושיע הקדוש", כלומר ישו הנוצרי) הצמודה למנזר. כחובב קיטש, זו ללא ספק הכנסיה הכי יפה וצבעונית בירושלים. היא מעוצבת בסגנון בארוק ספרדי, ומפגישה את הצופה עם מניפת צבעים רחבה, זהב ופאר ויזואלי שעומד בניגוד חד לפשטות של חלקי המנזר האחרים. ציורי הקיר, חלונות הוויטראז' משנת 1880, ועבודות הפיסול העדינות יוצרים חוויה אסתטית עזה. לי זה קצת הזכיר תפאורה לוידאו קליפים של להקת הטראש-פופ השוודית Army Of Lovers.
הכנסייה של מנזר סן סלבדור פתוחה לקהל הרחב במהלך השבוע (ב׳-שבת, 11:00-08:00. בימי ראשון ובחגים נוצריים הכנסיה סגורה למבקרים. חלקי המנזר עצמם נגישים בעיקר במסגרת סיורים מיוחדים או בתאום מראש (02-6266605/13). יד בן צבי מארגנת מעת לעת סיורים כאלה, ובנוסף שנם סיורים פרטיים שמתקיימים במסגרת פרויקט "בתים מבפנים".
הביקור במנזר סן סלבדור חשף פיסה חשובה מהמערך המוסדי, התרבותי והדתי שפועל מתחת לפני השטח של העיר, כזה שלא בהכרח מוכר לרוב התושבים והמבקרים. זהו מקום שבו מתקיימת לא רק פעילות דתית, אלא גם עבודה קהילתית, שימור מורשת, וגישור בין תרבויות וקהילות שונות. יש בו אפילו בית אבות לנזירים. במקום כזה, אפשר להבין טוב יותר את המורכבות ואת העושר של החיים הדתיים והתרבותיים בירושלים – עיר שבה כל אבן מסתירה סיפור, ומאחורי כל קיר עולם שלם.
אפשר להגיע אל המתחם ברכבת הקלה, לרדת בתחנת העירייה ולצעוד שלוש דקות לשער החדש.
ותכף ירושלים מתמלאת באינספור פסטיבלים, אירועים ומקומות חדשים, ונחזור לסקר אותם בהרחבה לאחר תקופה ארוכה של קיפאון.
תביאו משהו חם,
איתי
תביאו משהו חם 