באישון לילה: הזמנה לשיטוט לילי במרכז ענאנה

בנעלי הליכה סגורות, פנס וסקרנות שעמדה למבחן בגן השבילים, התוודעתי לפני כשנתיים לראשונה למרכז ענאנה שבעין יעל, במסגרת השיטוט הלילי ״אישון לילה״ שאצרו יצחק מזרחי ויהודית שלוסברג יוגב, המנהלים האמנותיים והאוצרים של מרכז ענאנה. מבין כל עבודות האמנות שנוצרו למקום, חרוטה בי עד היום עבודת הפרפורמנס המרהיבה ״גומע הרוח״ של תכלת פרל ויסטוב, שנוצרה והוצגה בחוות הרכיבה הטיפולית "סבא ג'ק" שבעין יעל. אני זוכר שישבתי מוקסם בריקוד הוואלס שנוצר בין הרוכבים לסוסים, מזמזם לעצמי אל מול ירח את מילותיו של אלתרמן:

״גם למראה נושן
יש רגע של הולדת
שמיים בלי ציפור
זרים ומבוצרים
בלילה הסהור
מול חלונך עומדת
עיר טבולה בבכי הצרצרים״.

ביום שלישי הקרוב מזמין המרכז את הקהל לשיטוט לילי נוסף במסגרת "סדרתרבות" שנערכת בעיר עד יום חמישי הבא, ומזמינה לרצף עשיר של אירועים והצעות אמנותיות שיתפרשו על פני העיר. שיטוט, בניגוד לסיור בעל התחלה, אמצע וסוף, יעד והדרכה, מאפשר למבקר לחצוב את דרכו במסלולים לא ידועים. כשפתחתי את הבלוג לפני כארבע שנים יצאתי לשיטוטים ספונטניים בעיר, פעולה שאני משתדל להמשיך לעשות בירושלים ובחיי בכלל, פוסע בנעליו של ולטר בנימין שכתב את הספר הנפלא ״המשוטט״. לקראת שיטוט לילי נוסף הזמנתי לשיחה את יהודית שלוסברג יוגב, שמספרת על אמנות השיטוט וירושלים של לילה. ויום.

היי יהודית, ברוכה הבאה לבלוג. מה צפוי לקרות בשיטוט הלילי? 

״הי איתי, בשמחה. מדובר באירוע שהוא הזמנה להליכה לילית נדירה ברחבי האתר הארכיאולוגי עין יעל, בערב די חשוך ומסתורי של סוף הקיץ, בין שרידים ארכיאולוגיים ומופעי אמנות. אתר עין יעל יושב בקצה נחל רפאים (אזור קניון מלחה), קרוב לעיר אבל לגמרי בחיק הטבע, ומשתרע על פני 60 דונם של שטח חקלאי קדום, פסיפס בן 2,500 שנה, חמאם עתיק, טרסות אבן, מאות עצים, מעיין שנובע כל השנה, מתנקז לבריכה גדולה ומסתעף למערכת של תעלות ובריכות המזרימות מים לאורך הטרסות. 

״באירוע ׳עין הלילה׳ אנחנו פותחים את האתר לטיול על שביל מרכזי מואר אחד, כשההליכה לאורכו תוביל לחמישה מוקדים של התרחשויות מתוך החשיכה. יהיה שם מפגש עם עבודת אור של האמנית אלונה רודה בפסיפס – עבודה שמאירה מחדש ובהומור את המרחב ההיסטורי; ועבודת אור קינטית של האמן עודד רימון בבריכת המעיין, שהיא סוג של מופע קינטי מתוזמר בתוך המים ממש. אלה עבודות שנעשו במיוחד למרחבים האלו ומוצבות בהם קבע.

״בהמשך השביל יפגוש הצופה מופע מוסיקלי מדיטטיבי שבו גריגורי לומיזה ינגן בקמנצ׳ה ונעם דורומבוס בסקסופון, בקצה גרם מדרגות שיורד אל תוך החורש יפגוש הצופה בקתת קולנוע קטנטנה, ששיפצנו במיוחד לקראת האירוע ובתוכה הקרנה של מערה בדרום צרפת, עם ציורי הקיר הקדומים בעולם. בשדרת הסדנאות יוזמן הצופה להיכנס אל תוך 7 חללי עבודה יפיפיים של אמני ענאנה ולפגוש בהם 7 אמנים ו- 7 עולמות מיוחדים במינם, ובמטבח יוזמן להתכבד בבירה מכבי חינם״.

מה הייחוד של מרכז ענאנה?

״מרכז ענאנה – אמנות עכשווית, טבע ומחקר בעין יעל, הוקם לפני שלוש וחצי שנים כיוזמה שלנו – שני אמנים-אוצרים (יהודית שלוסברג יוגב ויצחק מזרחי) – מתוך כמיהה דחופה ליצור מרחב אמנותי שמקיים שייכות עמוקה למקום ובקירבה לטבע. פנינו לאתר עין יעל בהצעה שהיתה נראית אולי תמוהה למדי לגוף שחרט על דגלו עיסוק ושימור של מלאכות עתיקות, אבל התחושה שלנו היתה ששילוב בין אמנות עכשווית לעתיקה, בין אתר ארכיאולוגי למרחב חיים יומיומי, עשוי להיות שילוב מדהים ומפרה לשני הצדדים ויותר מזה, בימים כאלה של התפרקות מערכות חיים עכשוויות – גם חיוני. כך, בשלוש השנים האחרונות, עסקנו בשיקום הגן ומערכות המים, בשיפוץ מבנים, בהכנסת אמנים פעילים למתחם סטודיואים וביסוס של קהילה קטנה שחיה במרחב, ביצירת עבודות אמנות קבועות תחת כיפת השמים, בהקמת מתחם רזידנסי לאמנים, כותבים והוגים וכחלק ממנו הובלת סיורים במקום וסמינרים לאמנים להעמקה בממשק בין אמנות, טבע ומחקר״. 

ירושלים של לילה שונה מירושלים של יום. מה לדעתך מייחד חוויה לילית? 

״כשהחלטנו להקים מרחב תצוגה לאמנות תחת כיפת השמים (׳גן שבילים׳) המחשבה היתה פחות על ׳גן פסלים׳ כפי שאנחנו מכירים, אלא יותר על גני הליכה – גני זן עתיקים עם ארכיטקטורה מעגלית שההליכה בהם עשויה להוביל להתבוננות פנימית. התבססנו על גן מדהים, נטוש, שקיים במקום, שיקמנו אותו והזמנו אמנים ליצור עבודות לגן. חשבנו על עבודות שהן קצת א-חומריות, כאלה שמתלבשות על המרחב הכל כך עשיר הזה יותר כמו רוחות רפאים שמזכירות משהו ממקום אחר ומזמינות את הצופים להשהות את המבט, להתעכב, להרהר, לבהות במרחבי החוץ. מטבע הדברים דמיינו עבודות אור, קול וקינטיקה ומטבע הדברים חשבנו על לילה. הכוח של חוויה לילית בעיני הוא קודם כל מכיוון שהלילה מייצר אקלים פנימי של בהייה והקשבה דרך צמצום החושים – החושך, השקט, מגבלת הראייה למרחב הקרוב מאפשרים התכנסות פנימה, חוץ מזה קסמים אמיתיים קורים בלילה. מתוך המחשבות האלו נולדו שתי עבודות הקבע שכרגע מוצבות בגן ופועלות בחסות החשכה. האחת היא העבודה ״קלוק קלוק״ של האמן עודד רימון. עבודה שממוקמת בבריכת המעיין הגדולה שבלב האתר, והיא מעין מופע מתוזמר של מנגנונים ואור בתוך המים! העבודה השניה ״אימפריה שקועה אור חדש״ של האמנית אלונה רודה היא עבודת אור בפסיפס ההסטורי – פסיפס בן 2,500 שנה שהעבודה מאירה באופן אחר שיש בו גם לא מעט הומור״.

שיטוט, בניגוד לסיור או ביקורו של תייר במקום מסוים, מביא איתו תחושת שחרור, יכולת לגלות דברים חדשים בצורה אגבית. איך את תופסת את חווית השיטוט שאתם מציעים, ובכלל?

״מבחינתי, שיטוט זה פעולה תודעתית, מעין חקירה פיזית פזורת דעת של היחסים בין אדם למקום. מה שמעניין בפעולת השיטוט היא שבשונה מהליכה שהיא לרוב ממוקדת מטרה – להגיע! שיטוט הוא פעולה המבוססת על הקשבה והתבוננות. מה שמוליך את המשוטט ממקום למקום הוא מה שהוא פוגש בדרך וזה עשוי להיות מקרי מאוד. מכאן אולי גם תחושת השחרור – לא הכל תלוי בי – העניין, ההתרחשות הם מחוץ לי. מבחינתי זו הדרך לגלות דברים חדשים בטח בתקופה שבה אנחנו חיים. 

״כך שהשיטוט מבחינתי הוא לא רק איזו מילה יפה שאנחנו ׳מוכרים׳ לקהל כדי שיבוא לאירוע, אלא ממש פרקטיקה של עבודה במרחב ובניית המקום. אם תאסוף את כל השעות ששוטטנו והלכנו במרחב העצום הזה כדי לחשוב, לפעול, לסחוב, לבנות, לשוחח, להרגיש, להעלות רעיונות תקבל ימים אם לא שבועות או חודשים של הליכה. בשבילנו זו ממש הצורה דרכה אנחנו מבינים את המקום ומבינים לאן נכון לפנות. 

״באופן כללי גם תהליכי העבודה שלנו עם אמנים הם תהליכים משוטטים. כשבונים עבודות site specific – עבודות שמותאמות במיוחד  למקום – אי אפשר פשוט להצניח עבודה שנבנתה בסטודיו. צריך להכיר היטב את המרחב וגם להקשיב לו – לגלות אותו. אז כשאנחנו מלווים אמן בתהליך עבודה ליצירת עבודת אמנות תחת כיפת השמים,  אנחנו שואפים למחקר רב שכבתי של המרחב הפיזי, ההיסטורי, האנרגטי והרעיוני של המקום. כל אלו נכנסים לתוך הלוז של העבודה. בגדול אנחנו שואפים ליצירת פעולות אמנותיות, המעמיקות את התודעה של המקום״.  

מה המקום האהוב עליך בירושלים, ומדוע? 

״ואווו יש הרבה. לאורך יותר מעשור ניהלתי פרויקטים אוצרותיים די מופרעים בירושלים, במסגרתם עשיתי המון מחקרי שטח-שיטוט-הליכה בעיר והגעתי למקומות שקשה לתאר. ירושלים היא באמת עיר מטורפת. הייתי על גגות, מגדלים, מסגדים, מנזרים, מערות, ספריות, ארמונות נטושים, איפה לא?! מחקרי השטח האלו גם הפגישו אותי עם אנשים וקהילות מכל הקצוות ומכל המינים וירושלים היא עיר מלאה במינים. אבל אני חושבת שהמקום שהיה בשבילי הכי מיוחד, מדיטטטיבי, חזק ומחובר הוא מקום שהייתי בו רק פעם אחת ורק לפני שנתיים – הר הבית. קשה להסביר מדוע. צריך לחוות את זה. בשבילי היה יותר ממדהים לגלות את הפער בין מתחם המריבה הזה לשקט המיוחד, לשלווה העמוקה שיש בו. כשהייתי שם הבנתי כל כך הרבה על עצמי, על הסטוריה, על דתיות, על המדינה, על הסכסוך. הר הבית הוא המקום השקט, הנקי והמכוון ביותר שהייתי בו בעיר ומגלם עבורי פרדוקס שכל כך אופייני לעיר הזאת – במקום הכי סבוך, הכי פוליטי הכי כאוב, חבויה כזו מן שלווה. ירושלים . מה יש לומר״.

עין הלילה, 19 בספטמבר, החל מ-20:00 בערב. כרטיסים: 30 שקל

ועוד אירוע אחד נוסף שאסור להחמיץ השבוע

שני המופעים של ״מי באש״ שיתקיימו השבוע בבית אבי-חי כבר ׳סולד אאוט׳, אבל נסו לשים יד על ביטולים של הרגע האחרון. ״מי באש" הוא מופע רב-תחומי מקורי של בית אבי חי, שמגולל את  קורותיו של לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים, באמצעות קטעי הנחיה, עדויות, קטעי יומן וכמובן – השירים המיתולוגיים של הכהן הגדול בביצועים בלעדיים של אסתר רדא, מתי פרידמן, מאיה בלזיצמן וגבע אלון. בין השירים: Who by fire, Lover Lover Lover, Suzanne ו-Hallelujah.

שני ושלישי, 18-19 בספטמבר, 20:30, בית אבי חי, ירושלים. כרטיסים: 80-40 שקל

שיפה ושונה תהא השנה,

איתי

ואיך אפשר שלא לזמזמם עם לאונרד