ועדת חריגים: תערוכות אמנות לפוסט סגר

קרחונים עשויים ספוגית פלא של ענבל הופמן מתוך התערוכה ״פסגות היומיום״. כל התצלומים: איתי יעקב

עוד אין ממש מועדונים, אבל לפחות פתחו מחדש את הגלריות

מספר שבועות לפני הסגר השלישי נפתח בירושלים יבול של תערוכות טובות יותר ופחות, שהחזירו במעט את השפיות שאבדה. הפעם התמקדתי בשלוש שאהבתי במיוחד, שמצליחות לברוא עולם חדש ומציעות חוויה ויזואלית ורגשית. נסו לתפוס אותן לפני הבחירות ו/או הסגר הרביעי.

ענבל הופמן בבית אנה טיכו

את האמנית ומאיירת ענבל הופמן הכרתי בגלגול הקודם שלה בעולם האופנה לפני כמעט שני עשורים, עם המותג ״דיקי דירט״ וחנות ברחוב בר כוכבא בתל אביב. ציור הקיר היפה שלה עיטר את החנות הנודעת של יוסף ברחוב דיזנגוף, אבל יום אחד היא קמה ונעלמה. לאחרונה גיליתי אותה מחדש בתערכה ״פסגות היומיום״ בבית אנה טיכו (אוצרת: שוע בן ארי, נעילה: אוקטובר 2021) שנפתחה בעיצומו של הסגר השני, וכעת פתוחה שוב לקהל הרחב. לא אגזים כשאומר שזו התערוכה הטובה המוצגת בימים אלו בעיר, בזכות עיצוב חלל פתייני של עוז בירי ובחירות אוצרותיות מדויקות של בן ארי, שהופכים את הביקור בתערוכה לחויה מהפנטת ומכשפת, שיר קינה למציאות שבבית (וגם לזו שבחוץ).

פסגות היומיום של הופמן מורכבת מפרשנות שהעניקה לחומרים וטקסים יומיומיים, כפי שמופיעים בסדר היום הפוגש את המבקר בקיר הכניסה: ״כל בוקר האמנית ענבל הופמן מעירה את ילדיה, מכינה להם ארוחת בוקר וכריכים לארוחת עשר, בודקת שיש להם את כל הציוד הנדרש ומלווה אותם לבית־הספר. אחר־כך היא עוצרת במכולת השכונתית לעשות השלמות לארוחת הצהריים, עוצרת בבית לוודא שההשקיה במרפסת פועלת, מעבירה את הכביסה מהמכונה למייבש, מפנה את המדיח, מורידה את הזבל ורק אז מתפנה ללכת לסטודיו. שם היא מתיישבת על הכורסה האדומה, ויוצאת ממנה לשוטט הרחק במחוזות הדמיון״.

והדמיון פועל מעצמו. כמי שמגדירה את עצמה כחובבת ״מקס סטוק על מלא״, הופמן יצרה את המיצב מחומרי היומיום, כשהם מתכתבים לא רק עם ״עבודות הבית״ אלא גם עם חלל הבית לשימור של אנה טיכו, שמאגף את הצופה בתחושה משולבת של ארעיות ועל-זמניות. קרחוני הספוג הבוהקים שצמחו בפינות הקיר, נראים כמו גידול לבן המתפרץ מתוך הקיר ומשתלט עליו, אך ככל שמתרחקים מהם, נדמים כקצף שעולה מתוך הרצפה ועוצב כטירות דיסני במשחק ילדים. בחלל המרכזי עומד מיצב מקופסאות פלסטיק לבנות עם חוטי חשמל שחורים המתפתלים ממנו על הרצפה, ממנו צומחים מגדלים פריכים שנראים כאילו הונדסו והודפסו במעבדת תלת-מימד, כמעין פארודיה מזרח תיכונית חדשה על בורג׳ חליפה או מאגר לוויתן העומד בלב ים, ותזכורת על כך שהמציאות עלולה להתפרק בכל רגע נתון.

שעות פתיחה: ד׳, ה׳: 20:00-12:00; ו׳: 14:00-10:00

בווייז: הרב אגן 10, ירושלים

הכניסה חופשית

סלה מנקה בבית הנסן

בשנת 2014 יצרה קבוצת סלה מנקה הירושלמית את העבודה ״סוכת נצח״ ברחבה של בית הנסן בשכונת טלביה בעיר – בית ארעי, מעין סוכה, שנרכש מבני שבט ג'האלין הבדווי שבמדבר יהודה, מרחק נסיעה קצר ממרכז ירושלים. הרעיון לפעולה אמנותית גיאו-פוליטית המגלמת שיח על פליטות, ניכוס תרבותי והזרה, נולד לאחר שקיבלו הזמנה ליצור עבודה מיוחדת לרגל חג הסוכות. סוכה עם קישוטים וציורי ילדים לא היתה שם, אלא ניסיון למצוא את המהות שבחג, ממנו יצאו השניים לרעיון הפליטות ובתים ארעיים. לאחר פגישה עם ראשי השבט, נרכש המבנה, פורק בשעת לילה מאוחרת (זאת כדי שאנשי השבט יוכלו להקים על שטחו בית אחר באופן מיידי) והורכב מחדש בחצר בית המצורעים לשעבר בעיר.

מאחורי ״הקבוצה״ עומדים צמד האמנים ובני זוג לאה מאואס ודיאגו רוטמן, ילידי בואנוס איירס שהכירו בישראל. בימים אלו הם מסכמים שני עשורים לפעילות הקבוצה עם התערוכה Permanent Residency (נעילה: 3 באפריל 2021). במסגרת פעילותם הרב-תחומית חברי הקבוצה יזמו וערכו את כתב העת לאמנות הערת שוליים, וב-2009 ייסדו בעין כרם את המרכז לאמנות ומחקר מעמותה, שמאז 2013 פועל בניהולם בקומת הכניסה בבית הנסן. בתערוכה המתפרשת על פני מספר חללים ניתן להתרשם ממספר סוכות שבנו בני הזוג בארץ ובקנדה, וממספר עבודות קונספטואליות, כמו, לדוגמה, פרוכת אדומה עם האותיות ״אש״ וחלל סלוני ובו עבודות משועתקות של אמנים מפורסמים. עוד על הקבוצה ועבודתה תוכלו לשמוע בהסכת ״לשם שמיים״ .

שעות פתיחה: ב'-ה' 18:00-12:00, ו' 14:00-10:00, שבת 14:00-10:00

בווייז: בית הנסן

הכניסה חופשית בהרשמה מראש כאן

״סגור פתוח סגור״ בהמפעל

שבועות ספורים לפני הסגר השלישי נפתחה בחלל ״המפעל״ התערוכה ״סגור פתוח סגור״ (אוצר: ד״ר גלעד ירון) שהשיקה את הקומה השניה במרכז התרבות שבעיר. ״אי הוודאות והשגעון שימשו לנו דלק וההבנה שלנו את משמעות המושג מרחב הלכה והפכה לחדה יותר״, הסבירו המארגנים, ״ההגבלות שהחלנו על החלל התרחבו וחלו גם עלינו והיה עלינו להיות יצירתיים וגמישים כדי להצליח להתמודד״.

זוהי תערוכה לא גדולה בהיקפה, עם עבודת אוצרות מדויקת, שמובילה את הצופה בקו מחשבה על ביקורת צרכנות אמנות, תקופת הבידוד החברתי שנכפתה עלינו בשנה החולפת, וגם לא מעט חוויות שהעלו בנו חיוך, כמו זחילה על ארבע בתוך מחילה שהובילה אותנו לשומקום, תחושה שמלווה אותנו, אפשר לומר, די הרבה זמן.

שעות פתיחה: ג'- ה' 20:00-16:00, יום ו' 14:00-10:00

בווייז: המערביים 3, ירושלים

הכניסה בהרשמה מראש. מחיר כניסה: 20 שקל. חינם בימי ג׳

מתוך העבודה של הדס גולן ואורי הולבן "חדר בידוד זוגי"

נ.ב

השבוע יצא שיר חדש למריאן פיית׳פול, She Walks On Beauty על פי מילים של לורד ביירון.

״הקול שלה זה גלקסיה״, תיארה זאת אביגיל

#תביאו משהו חם

איתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s