המשוטט #1 ד׳ישראלי

בית בנימין ג'מל, החולש על פינת הרחובות חובבי ציון, ד׳ישראלי ואלחנן. שלושת בניו – שבלי, אמין ואניס, התגוררו בבתי יוקרה בסמוך אליו. משפחת ג'מל גורשה מהשכונה בשנת 1948 בעקבות הלחימה בירושלים במלחמת העצמאות והמבנה הנטוש הועבר לחזקתו של האפוטרופוס לבתי נפקדים. כיום משמש הבניין כבית המגורים של אנשי הקונסוליה של יוון בירושלים. כל התצלומים: איתי יעקב

לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
אַתָּה שׁוֹמֵעַ לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כְּלוּם
זֶה הָיָה אֶצְלִי בַּיָּדַיִים
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מַשֶהוּ
אַתָּה שׁוֹמֵעַ יָכוֹלְתִּי לְגַמְגֵם
מָה רָצִיתִי לְהַגִּיד
יָכוֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר
וּפִתְאוֹם אַתָּה עוֹמֵד כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן
בְּסִינוֹר לַצַּוָאר וְחוֹזֵר עַל הַשְּאֵלָה
מֶה עָשִׂית עִם זֶה שׁוֹאֲלִים
לְאָן בִּזְבַּזְתְּ אֶת כּל זֶה, הָיָה לָךְ סִכּוּי
וְאַתָּה תִּצְטָּרֵךְ לְהַתְחִיל הַכּל מֵחָדָשׁ

("לא יכולתי לעשות עם זה כלום", יונה וולך)

שער מתחם המנזר הקפוצ'יני ברחוב ד׳ישראלי 18 בו שימש בין השנים 1999-1948 המרכז לבריאות נפש בטלביה. המקום היה שייך לכנסיה היונית-אורתודוכסית ונרכש בשנת 1930 על ידי המסדר הקתולי של הקפוצ'ינים, אך בשנת 1939 הופקע המתחם על ידי האנגלים שהקימו במקום מחנה מעצר עבור אסירי מחתרות וחיילים גרמנים ואיטלקים שנשבו במצרים. לאחר שנסגר בית החולים הפסיכיאטרי הוחזר המקום לקפוצ'ינים

כשהמשוררת יונה וולך יצאה מבית החולים הפסיכיאטרי בטלביה בו טופלה באל.אס.די, היא כתבה מספר שורות שלימים יהפכו לאחד השירים היפים שלה: לא יכולתי לעשות עם זה כלום. יש מצב שגם בני גנץ מלמל את זה אתמול לעצמו כשהחליט לבגוד בחברי מפלגתו ולשבור את הלב ליותר ממיליון מצביעים. מהדיכאון הזה עוד נשתקם, אולי עוד נצליח לצאת לטריפ אחד אחרון. ליונה וולך היה את ד"ר מרסל עשהאל, שטיפל בה באופן ניסיוני בבית החולים לתשושי נפש ברחוב בנימין ד׳ישראלי בשכונת טלביה בירושלים. היא נכנסה ויצאה משם לסירוגין במשך 7 שנים.  "אני רוצה להבין מה זה שיגעון", סיפרה לחבריה כשנכנסה לשם ב-1965. בסוף שנות התשעים הפסיק בית החולים את פעילותו, אבל ברחוב היוקרתי פועל עד היום מרכז בריאות נפש, דבר שלא מובן מאליו. בכל זאת, רק לאחרונה נמכר בבניין סמוך אליו פנטהאוז חסר אופי בן 4 חדרים ב-12 מיליון שקל.

נינט טייב ומאיה בלזיצמן בעיבוד יפיפה לשיר שהלחין אילן וירצברג והופיע באלבום המופת ״בציר טוב״
ואם טרם צפיתם בסרט התיעודי על וולך מסדרת ״העבריים״ של יאיר קדר, הוא פתוח לצפיה חינמית

בשבועיים האחרונים, כשהדבר החם בעיר הוא נגיף הקורונה, אני משוטט יותר ויותר. בעיקר פיזית במגבלות ההגבלות, אבל הרבה בדימיון. את הסדרה המצולמת בחרתי להשיק עם אחד הרחובות האהובים עלי בעיר הממוקם בשכונת טלביה, בה מתגוררים דיירים "מפורסמים" כמו נשיא המדינה ומעון ראש הממשלה, לצד קונסוליות ותושבים כמוני כמוך, שנדרשים לשלם את הארנונה היקרה ביותר בישראל. השכונה נבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שנקלעה לקשיים כלכליים ומכרה קרקעות לעשירי המקום: ערבים-נוצרים, רובם בעלי מקצועות חופשיים מירושלים, רמאללה, בית לחם ובית ג׳אלא. אלו הקימו אחוזות פאר אך גורשו או ברחו מבתיהם במלחמת העצמאות. רובם לא הורשו לשוב לבתיהם בתום המלחמה.

שכונת טלביה בשנות ה-20. הציר המרכזי בתצלום הוא כיום רחוב ז׳בוטינסקי, רחוב האמיר עבדאללה לשעבר. משמאל לתמונה אפשר לראות את בית בנימין ג׳מל. תצלום: ארכיון American Colony

רחוב ד׳ישראלי נקרא ע״ש בנימין ד׳ישראלי, בנג׳מין בשבילכם, יהודי מומר, ששימש במהלך המאה ה-19 כראש ממשלת בריטניה. זהו רחוב לא ארוך שמתחיל בפינת רחוב מרכוס, מול תיאטרון ירושלים, ויורד עד לרחוב יצחק אלחנן, ממול למלון ענבל. מקבילים אליו הרחובות ז׳בוטינסקי וחובבי ציון, היפים לא פחות. למרות השינויים באופייה של השכונה ודייריה, האפיל היוקרתי נשמר לאורך השנים. עם זאת, חלק גדול מהדירות בפרויקטים החדשים (חלקם בשימור קפדני) נרכשו על ידי תושבי חוץ והם שוממות מאדם.

״סיפור הבתים בשכונות טלביה משקפים את שגשוג הבורגנות והאריסטוקרטיה הערבית בתקופת המנדט הבריטי״, כותב האדריכל דוד קרויאנקר בספרו ״שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה הגרמנית״, בו נעזרתי כדי להביא את ההיסטוריה של חלק מהמבנים במסע וירטואלי ישירות אל הספה אצלכם בבית. ״ההיבטים האנושיים – אישיים של סיפורי הבתים מצטרפים לתמונה מקיפה של חברה, שמילאה תפקיד מרכזי בתולדות השכונות הערביות בירושלים מאז התקופה העות'מאנית ועד סוף המנדט הבריטי בשנת 1948״.

הנה סיפורם

וילה חנא דימיטרי, ד'ישראלי 13. נבנתה על ידי פקיד בכיר בממשלת המנדט. מאז שנות ה- 60 פועל במקום המכון הישראלי לפסיכואנליזה, שם מתקיימת עלילת הרומן הבלשי ״רצח בשבת בבוקר״ של בתיה גור
ברחוב ניגודים של חדש מול ישן, היסטוריה מול נובורישיות, ושתי מכוניות שתקעו לי את הפריים
מרפאת החוץ לבריאות הנפש ממול המנזר הקפוצ'יני. שער הברזל הירוק היה נעול ביום שהגעתי
וככה נראה הבניין כולו, ״בית תיאודורי״, אשר מאז שנות ה-60 פועלת בו מרפאת החוץ לתשושי נפש של קופת חולים כללית. הבניין היפיפה נבנה בשנות ה-30 על ידי משפחת תיאודורי היוונית-אורתודוכסית. על שער הכניסה המקורי נותרו ראשי התיבות של אבי המשפחה, ג׳וזף תיאודורי
וילה אמין ג׳מל שתכנן ככל הנראה האדריכל אנטון ברמכי ברחוב מאנה מס׳ 4 (סמטה מרחוב די׳ישראלי), היא אחד המבנים היוקרתיים בטלביה ובירושלים בכלל. קומת הכניסה עומדת כיום למכירה תמורת 30 מיליון שקל. מדובר בנכס לשימור מלא ומחמיר שנבנה בסגנון ערבי קלאסי עם תקרות גבוהות, וגרם מדרגות מפואר בכניסה, בגודל 314 מ״ר וגינה פרטית בשטח 200 מ"ר נוספים. בבניין התגורר במשך שנים ארוכות שופט העליון בנימין הלוי
תפלצות היוקרה ברחוב ניסו לדמות את הארכיטקטורה של בתי המידות המקוריים. לא תמיד זה עבד והתוצאה: דיסנילנד
אבל היי, לפחות המרפסות והצמחיה המטופחת מעוררי קנאה
בית אליאס ג'לאט ברחוב אלקלעי 8 פינת ד'ישראלי. בין השנים 1948 – 1983 פעל במקום מוסד של עלית הנוער
שימו לב לקשתות הבית, מרפסות האבן, לאבן האדמדמה הייחודית שעוטפת אותו, הגג המעוטר ושער הברזל המקורי
בית חדאד בכתובת ד׳ישראלי 9. הבית נבנה בשנות ה-30 על ידי ד״ר תופיק באז חדאד, רופא ערבי-פרוטסטנטי. בשנת 1997 התווספה לבניין קומה שלישית עם גג רעפים
דירות רפאים לתושבי חוץ וסתם עשירים במתחמים מסוגרים עם מצלמות אבטחה, שערים גבוהים וחלונות מוגפים
פרויקט הנדל״ן הזה נבנה על שרידי בית אניס ג׳מל המפואר בפינת הרחובות אלקלעי וד׳ישראלי. הבית שהשתרע על פני שתי קומות, שימש לאחר מלחמת העצמאות מפקדה של ארגון לח״י בעיר. בשנות ה-50 הועלתה הצעה שהמקום ישמש כמעון הרשמי של ראש הממשלה, אך ההצעה נדחתה על ידי ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון מאחר ולא רצה להתגורר בבית נפקדים. חזית הבניין נשמרה כך גם האפיל הפסאודו-יוקרתי. את השיפוץ שנעשה בפנים תוכלו לראות כאן
פרויקט יוקרה נוסף עם כניסה פרטית לחניה. לכניסה הקש 1, לסימני חיים הקש 2
הכניסה לגינה החבויה בפינת הרחובות ד׳ישראלי ואלקעלי. בתי המידות היפים בשכונה, כמו בית מטוסיאן, בנויים סביב לה
לא רק לבידוד והליכה במעגלים בימי הקורונה. בזמנים טובים והגיוניים היא מקלט בטוח לקריאת ספר מבלי שאיש יפריע
אם וכאשר נזדקק, שני בניינים ימינה
מקלט נוסף לקראת הארמגדון. אם תרימו גבוה את העיניים תהנו ממרפסות יפות וצמחיה מטפסת
בית שוקרי ג׳מל בפינת הרחובות מרכוס וד׳ישראלי. אחד מבתי הפאר האחרונים ברחוב. משנת 1960 התגורר בקומה הראשונה האדריכל יוסף קלארווין עד למותו עשר שנים מאוחר יותר. בין היתר תכנן קלארווין את משכן הכנסת, ממגורות דגון והר הרצל
סוף המסע או תחילתו. פינת הרחובות מרכוס וד׳ישראלי, שכאמור, ממשיך עד לרחוב אלחנן בקצהו השני. עכשיו לכו תשתו משהו בבר היין ״טלביה״ מתחת לתיאטרון שנמצא ממש ממול או לאכול גבינות עיזים אורגניות במסעדה של משק עפאים בבית הנסן הסמוך

ועוד יונה וולך אחרון לקראת סיום:

אִם תֵלֵך לְמַסָע אֶל.אֶס.די
תִזְכֹר אוֹתִי
שׁמֵעולָם לֹא חָזַרְתי מִשׁם
אנִי עוֹדִי שׁם

מול הַחַלוֹן 
הַגִּילְיוֹטִינָה הָאֲדֻמה נִשׁקֶפֶת מִמֶנּו
רֹאשׁי עומֵד לְהֵעָרֵף
עֲדַיִן אֲנִי שׁם
מְחַכָה לַרֶגַע הַבָּא
חֶרְדַּת הַקיו ּם כֻלוֹ
יוֹרֶדֶת עָלַי כְּמַאֲכֶלֶּת
חוטֵי הַדָּם עוֹדָם
מִסְתַרְגים מִמַגָּבוֹת
לַכיוֹר

אֵין שְלִיטָה עַל הַדָם
שֶׁתֵדַע

מתוך מופע, הקיבוץ המאוחד, 1985

בשבוע הבא סיור במגבלות מאה מטר

איתי

10 תגובות

  1. יפה מאד. אבל שום מילה על הפריבילגים האשכנזים,כולם שופטים, פרופסורים ופקידים בכירים, קיבלו נכסים בשכונה שהיו מופקעים מהפלסטינים? כולל, אגב, מרטין בובר…
    מקווה שאתה שורד את ימי הקורונה ומתלבש היטב גם בבית!
    חן
    Chen Misgav, Ph.D
    Post-Doctoral Fellow, Department of Politics and Government
    Ben-Gurion University of the Negev
    Tel: +972 54 7922946
    E-Mail: chenmisg@post.tau.ac.il
    Personal website: https://telaviv.academia.edu/ChenMisgav
    Recent articles:
    http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S026427511630169X
    http://www.tandfonline.com/eprint/5Pu8QGZ6c8FJhuTP2Ywz/full
    >

    אהבתי

    1. תודה על התגובה. ראשית, לא כולם קיבלו נכסים בחינם, ולא כולם היו אשכנזים. בוא נדייק. שנית, נכתב בפוסט שהתושבים הפלסטינים של השכונה גורשו. בחרתי לא להרחיב בסוגיה הזאת: 1. זה לא הרעיון של הפוסט; 2. אין לי את הידע המתאים (למרות שבעבר הצטרפתי לסיור בין בתי נפקדים בשכונה); 3. מעדיף להשאיר את הנושא לטיפול חוקרים בתחום. שבת שלום.

      אהבתי

  2. וגם לכתוב. אנחנו ניזונים מזה.
    אין מישהו לעניות דעתי שלקח לטפל באוצרות האלה. חלוצי.
    אגב, להיכרות אני כתבתי את הספר "מהודו לירושלים".

    אהבתי

  3. ועוד קומץ מילים: ברחוב חובבי ציון התגורר פרופסור יוסף נוה (Joseph Naveh;‏ 21 בינואר 1928 – 21 בנובמבר 2011) היה ארכאולוג, אמריטוס לאפיגרפיה ולפלאוגרפיה שמית במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. נוה התמחה בכתב העברי העתיק, ופרסם מספר ספרים ועשרות מאמרים בנושא.
    באותו רחוב התגורר פרופסור מיכאל ברונו שהיה גם נגיד בנק ישראל ושהציל את המדינה. איש שמאל.

    אהבתי

כתיבת תגובה