מחנה יודה ופתק בכותל, אולי גם מדרחוב ממילא על הדרך, הם מוקדי הביקור העיקריים של מי שמגיעים לספוג רוחניות בעיר, בטח עכשיו בזמן סליחות, או מבקשים לצאת ליום טיול בירושלים. קפיצה קטנה לחו״ל. אחרים יתבלו את הביקור בסיור בשוק של העיר העתיקה, קפה ושטרודל תפוחים על גג ההוספיס האוסטרי, קפיצה לכנסיית הקבר ועצירה לכנאפה אצל ג'עפר. חברים רבים שלי פשוט לא מכירים משהו אחר. וזה בסדר, גם אני לא ביקרתי בסמטאות טלביה עד שלא עברתי לגור מרחק בוהן ממנה. הרומן עם הר הזיתים שבטח ביקרתי בו כילד, החל לפני שנתיים. הגעתי לשם עם חבר צ'כי שרצה לעשות סיור כנסיות. עד אז תמיד היה נראה לי מעט מסוכן להשקיף על ירושלים מהעבר השני של הגבעות. במילים אחרות, ממזרח העיר. אבל באחר צהריים קרירים של תחילת דצמבר, מצאנו את עצמנו מטפסים בעלייה הקשוחה של ההר עם הגב להר הבית, אל עבר אחד הנופים עוצרי הנשימה בעיר, המשקיף על בית הקברות היהודי, הכנסיות הפרושות על מורדות ההר, הר הבית ומסגד אל-אקצה וכמובן, ירושלים המערבית שנראתה משם מעט מטושטשת.
אני לא מדריך טיולים מקצועי עם ״מדונה״ ומטריה, והרבה לפניי כתבו על ההיסטוריה של ההר (גוגל אלוף בזה), ותכלס גם אין לי אספירציות לתת פרשנות פוליטית על כיבוש ההר ושני בנייני המתנחלים הממוגנים בדרך אליו, אבל אין ספק שמדינת ישראל בחרה להנציח שם את ריבונותה, כשקראה למצפה הסמוך למלון "שבע הקשתות" (מלון ירדני לשעבר) ע"ש רחבעם (גנדי) זאבי, שנחנך שנה לאחר הרצחו במלון הייאט בעיר. למי שמחפש אטרקציה במקום, תוכלו לעלות על דבשתו של גמל זקן ולהתפלל לא ליפול. בכל אופן, בשבועיים האחרונים עליתי פעמיים להר לטובת הפוסט הזה. בפעם הראשונה עם עומר השכן ובפעם השניה הצטרפה אלינו גם אשתו מאי. באופן די מפתיע, בשני המקרים מצאנו את עצמנו נשרכים בפקקים לכיוון ההר משער שכם, ובמזל מצאנו חניה. תיירים ישראלים כמעט לא ראינו, ובהתאמה גם לא שמענו עברית. וזה קטע, כן, כי למה בעצם ישראלים כמעט ולא עולים להר? רוב החברים שלי – מתל אביב, מן הסתם – כלל לא מסמנים את הר הזיתים כאופציה לטיול, עבור אחרים כל מה שמזרחית לכותל נשמע מפחיד או שהם אפילו לא יודעים מה יש לעשות שם.
כנסיית דומינוס פלויט, מבט מבפנים 
הבתולה הקדושה
ובכל זאת, שווה להגיע, גם אם זה לראות את השקיעה המדהימה מההר. שלוש האטרקציות המרכזיות הן: הנוף מהמצפה; בית הקברות היהודי הישן; וסיור בכנסיות (שאם אתם באים בעיקר בשבילן, כדאי להתחיל את המסע מלמטה למעלה). בניגוד למקומות אחרים בעיר, כאן אין הפרדה לדתות. הכל נראה מחובר יחד, כמו כבלים של קולנוע ביתי שהסתבכו אחד בשני ולך תמצא עכשיו כניסות ויציאות. ההר המקודש לשלוש הדתות, כל אחת מסיבותיה היא, מוזכר במקורות, במסורת ואיך לא, מיוחסות לו אמונות כמו תחיית המתים (היהודים והמסולמים) ואחרית הימים (יעני, סוף העולם, לא עלינו) בספר זכריה ובצוואת נפתלי, שם נכתב: "ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו". מצד שני, מיוחסות להר גם אופטימיות. על פי המסורת, היונה מספר נח עם עלה הזית בפיה הגיעה מההר, שכשמו, מלא בעצי זית; ועל ההר שרפו בעבר פרה אדומה שטיהרה בני אדם שנמטאו בטומאת מת. בשנים האחרונות נשמעים קולות יהודיים -משיחיים שמחפשים פרה אדומה לשריפתה על ההר, נושא שעומד גם במרכז הסרט הנהדר "פרה אדומה" של ציביה ברקאי בכיכובם של גל תורן ואביגיל קובארי.
כאמור, העניין המרכזי בהר הוא סיור במקומות קדושים, שיכול להחליף גם סיור סליחות סטנדרטי ועמוס אנשים בעיר העתיקה בואכה הכותל. למשל, בית הקברות היהודי, שמחולק לחלקות אשכנזים, ספרדים וכהנים, ונראה כמו לבני דומינו הפרושים על מורדות ההר. קבורים בו כמה מהדמויות החשובות של העולם היהודי, לצד אנשי רוח ופוליטיקה, וביניהם הרמב"ן, הרב קוק, שי עגנון, רבי יהודה החסיד, רבי עובדיה מברטנורא, הנרייטה סאלד, אלזה לסקר שילר, דוד ילין, בוריס שץ (מייסד בצלאל), זלדה וראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין. לא מפתיע למצוא בו מתבודדים המגיעים להתפלל, לבקש מחילה, משאלה, אהבה, או סתם ליהנות מהשקט והשלווה שמאפשרים המתים.
מבין כל הכנסיות הממוקמות על ההר, השתיים המרשימות ביותר לטעמי הן כנסיית מריה מגדלנה הנמצאת היכנשהו במרכז ההר וכנסיית "כל העמים" הנמצאת ממש במורדותיו. בשני המקרים הארכיטקטורה החיצונית מעניינת ומרשימה יותר. אם יש לכם זמן לכנסייה אחת, אין ספק שכדאי לתכנן ביקור בכנסיית מריה מגדלנה, כנסיה רוסית, שנחנכה ב-1888 לכבוד מריה אלכסנדרה, אימו של הצאר אלכסנדר השלישי. היא תוכננה בסגנון המשקף כנסיות רוסיות, עם כיפות בצל מזהב (כמו אלה שבקרמלין), ולמרות שהיא מוקדשת למרים המגדלית, אין קשר ישיר בינה לאתר עצמו, כלומר, לבחירה במיקום הספציפי על ההר, אלא מחווה לאימו של הצאר. קחו בחשבון ששעות הביקור בכנסייה מצומצמות, והיא פתוחה לציבור בימים שלישי וחמישי בין השעות 10:00-12:00. הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהגן המטופח בהחלט שווה את הביקור.
ועוד שבעה דברים שכדאי לזכור כשמגיעים להר הזיתים
1. חניה: עדיף להחנות את הרכב למעלה בחניה מסודרת שליד מלון "שבע הקשתות". יש חניה גם בכביש העולה אל ההר, מעין מובלת כזו, אבל תמיד מלא שם. אם יתמזל מזלכם, זכיתם.
2. העליה מלמטה עלולה להיות קשה גם לאנשים בכושר. אם אתם עם רכב, חנו למעלה, ואז רדו את ההר. בסיום הביקור קחו מונית למעלה, או שפשוט תעלו אותה שוב ברגל. ומדי פעם תעצרו לנשום וליהנות מהנוף.
3. אין צל. אז קחו כובע, מים ומרחו קרם הגנה. שתיה קלה וחטיפים ניתן לרכוש בקיוסק שנמצא למטה ליד הכניסה לכנסיית "כל העמים".
4. רוב המקומות על ההר קדושים. תתלבשו בהתאם: אין כניסה לכנסיות עם חולצות ללא שרוולים / גופיות; ומכנסיים קצרים, גם לגברים. בכניסה לכנסיית מריה מגדלנה מחלקים בכניסה כיסויים.
5. לא מסוכן לטייל בהר, וגם הדרך אליו בטוחה. כן, גם אם נוסעים דרך שכונות מגורים במזרח העיר.
6. הר הזיתים הוא אחד המוקדים המתויירים בעיר ולכן שווה לבקר בו מחוץ לשעות הפיק (09-12). בשני ביקורים בשבת אחר הצהריים היה יחסית ריק, רק בדקו מראש את שעות הפתיחה של הכנסיות. קחו בחשבון שסיור מלא יקח לכם בערך שעה וחצי-שעתיים.
7. אם אתם כבר באיזור, לא תקפצו כבר לראות ארכיאולוגיה במוזיאון "רוקפלר" היפה שנמצא מרחק הליכה משם?
והתמונות פה למטה הן מבט מפבנים בכנסיית כל העמים. אל תחמיצו גם ביקור בגן עצי הזית היפה של הכנסייה.
ואיך אפשר בלי סנדרה, שוודאי תזמזמו אותה כל הטיול,
איתי
תביאו משהו חם 