אם אתם ילידי סוף שנות השבעים, תחילת שנות השמונים, יש יותר מסיכוי גדול שכותרת הפוסט זורקת אתכם לסדרת האנימציה ״ערי הזהב הנסתרות״ (Les Mystérieuses Cités d'Or) שגוללה את הרפתקאותיהם המופלאות של אסטבן, זיאה, טאו ופיצ׳ו התוכי באמריקה הלטינית. אמנם אני בירושלים, אבל בתוך זרם התודעה שלפעמים מציף אותי, אני נזכר בסדרת המופת של ילדותי, כשאני מקשיב לרונה קינן שרה ״זהב לבן יורד לאט עכשיו על כל הבניינים, אני רואה את תל אביב שקופה כמעט כמו פנים״ באלבומה הנפלא ״זמן התפוז״. אני לא באמת יודע אם קינן מתכוונת לקוקאין ששוטף את תל אביב כ״פתיתי חלום״, או אולי דווקא למגפת הבאוהאוס בעיר, שכל בניין – ״בעיר שטרם נבנתה רק נבעטה מתוך חלום של השרויים בעלטה״ – מתקשט במרפסות בסגנון הבינלאומי ואיתו גם מחירי השכירות שנוסקים גבוה. רוצים לגור בבית מזהב? תשלמו.
כך או כך, סגנון הבאוהוס כבר בן מאה. תערוכה חדשה ב"בית הנסן" בשכונת טלביה בירושלים, הלוא הוא בית המצורעים שהטיל מורא על ילדי השכונה שנים רבות, נפתחה בחודש שעבר לציון מאה שנים לסגנון הבינלאומי, שקיבל את שמו בתערוכה שהתקיימה ב–1932 במוזיאון MOMA בניו יורק, ובה הוצגו בניינים בסגנון אדריכלות זה, שצילמו האוצרים הנרי ראסל היצ׳קוק ופיליפ ג׳ונסון במסעם לאירופה. תל אביב אמנם מיתגה את עצמה כ״העיר הלבנה״ וכתחנת חובה לחובבי הסגנון הבינלאומי שמגיעים לתייר בה בהמוניהם, אבל בנייני באוהאוס רבים נבנו בישראל גם בשכונת רחביה בירושלים, חיפה, רחובות, פתח תקווה, עכו ונתניה.
עכשיו, פחות ממאה שנים מאותה תערוכה במומה, מוצגת בקומת הכניסה לבית הנסן התערוכה BauNow (אוצרות: דנה בן שלום, גלית שבו) שהפגישה חוקרים, מעצבים ויוצרים מהתואר השני לעיצוב תעשייתי בבצלאל, כמו שאול כהן, תמרה אפרת, עדן אוחנא ואחרים, לבין סטודנטים מאונ׳ אנהאלט למדעים יישומיים בדסאו, העיר בה נמצא בית הספר המיתולוגי של הבאוהאוס. התערוכה תינעל ביום שישי הקרוב ותנדוד לברלין באוקטובר, שם תוצג החל מה-10.10 ב- Kulturforum לצד מספר אובייקטים של חוקרים ברלינאים שלא הוצגו כאן בירושלים מסיבות לוגיסטיות.
בית הנסן היה לי בית במשך שנתיים, שם השלמתי את לימודיי בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. את המעצב שאול כהן הכרתי בכיסא ליד. לצד העובדה שמדובר במענטש אמיתי שנושם ומדפיס תלת-מימד, יש לו חוש הומור מיוחד אותו הוא מביא גם לתערוכה בהנסן, אותה הפיק. בשיחה איתו הוא מספר כי במהלך השנה האחרונה הם עבדו על הפרויקט בתל אביב וברלין, שבמהלכם נסעה הקבוצה לאונ' UDK בברלין ובישראל; וזכו להרצאות הרצאות, בין היתר, מאת הצלם אלי סינגלובסקי ופרופ' מיכה לוין. "הרעיון הראשוני היה ליצור פרויקטים משותפים, אבל לבסוף כל אחד יצר פרויקט עצמאי משלו", מסביר כהן. "ועדיין יצרנו תחת קבוצות. בקבוצה שלי היינו ארבעה, שני ישראלים ושני גרמנים, שפעלו תחת תמה רחבה של אטיטיוד".
בפרויקט The "Not For Sale" Souvenir Shop מציב כהן ביקורת כפולה, גם אם הוא לא אומר אותה באופן ישיר. לצד בנייני באוהאוס שהדפיס בתלת מימד כשובך יונים, כביקורת על מחירי הנדל"ן המאמירים של בנייני הבאוהאוס בתל אביב, הוא מציג סדרה של קופסאות שלג (אותם מזכרות תיירים עם שלג דמה שמנערים) עם אובייקטים איקונים מתוך המציאות הישראלית כמו דוכן מפעל פיס, טרמפיאדת חיילים מבטון או מגדל פילבוקס מבטון, סמל לנוכחות צבאית במרחב החיים הישראלי. בהזרה לדימוי כוחני זה בתוך קופסת שלג, מגדל השמירה נותר כזיכרון לחברה צבאית. "מגדל השמירה הוא לא באוהאוס פר אקסלנס, אבל יש בו סממנים של באוהאוס: מינימליזם, מקסימליזם, בטוןו מעוגל", אומר כהן. "גם הטרמפיאדה הסופר מינימליסטית עם הבטון העגול, היא מבחינתי באוהאוס".
על אף השיח האדריכלי – זוהי לא תערוכת אדריכלות, אלא תוצרים עיצוביים המגיבים לבאוהאוס שמתכתבים עם רוח הסגנון הבינלאומי. המעצב והארט דירקטור עדן אוחנא יצר את העבודה הקאמפית B.R.I.P (נוח על משכבך בשלום, באוהאוס) עם אובייקטים שהיו גורמים למייסד התנועה ולטר גרופיוס להתהפך בקברו. מעיין פסח יצרה שלושה אובייקטים מזכוכית, עבודה שנולדה מתוך שיחות ארוכות עם נשים בנות הגיל השלישי המתגוררות בעיר הלבנה, ובמהלכן ביקשה מהן לבחור חפץ משמעותי אחד, שהן שומרות איתן. ואיזלה ווגה רמוס מציגה פרויקט לבוש מסקרן, מתוך אמונה כי יש קשר בין סממנים חיצוניים להשפעתם על הביטחון העצמי. היא יצרה דיון ויזואלי על פריטי לבוש היוצרים שינוי היציבה שלו לטובת הגברת הביטחון העצמי.
הכניסה חופשית. שעות פתיחה: א׳-ה׳: 18:00-10:00; ו׳, 14:00-10:00.
גדליהו אלון 14, ירושלים
ותגללו עוד למטה, כי אספתי לכם עוד כמה דברים מעניינים לעשות בעיר.
וחמישה דברים ואחד נוסף לעשות בסביבה
1. לשבת לקפה ומשהו קטן לאכול בבית הקפה של משק עפאים במתחם. כדאי גם לקנות גבינות עיזים במעדניה הצמודה.
2. אם אתם דווקא בעניין של דרינק, ממש בכניסה פועל הדיר, הבר של עפאים, שהכי כייף לשבת בו כשמתחיל להתקרר בחוץ אחר הצהריים. מתקיימים בו גם לא מעט אירועים מעניינים. כדאי לבדוק בעמוד הפייסבוק שלהם.
4. לקפוץ למשתלה מהלב בגינה הקהילתית שבמוזיאון הטבע (מוהליבר 6 ירושלים; מרחק של 5 דקות בהליכה איטית ממש) עם מכירת שתילים ועציצים במחירים נגישים לכל כיס. אם אין מישהו במקום, פשוט משאירים כסף בתיבת אמון.
3. לעלות למגדל העץ שיצר האדריכל הצ'כי הידוע מרטין רייניש ולהשקיף על העיר מגובה 13 מטר.
5. לעלות לתיאטרון ירושלים ולאכול בטלביה.
6. ואם כבר אתם כאן, לכו לטיול רגלי ברחובות הסמוכים: חובבי ציון, מרכוס, ד׳ישראלי, לב העברי וסמטת מאנה, שם, בבית מספר 4, נמצאת וילת אמין ג׳מאל היפה, שאחת משתי קומותיה עומדת למכירה במחיר 30 מיליון שקל. גרושים ביחס לארנונה שמשלמים הדיירים בשכונה.
תביאו משהו חם 